גירושין בהסכמה בישראל: השלבים, העלויות והזמנים

גירושין בהסכמה מתחילים בהסכם גירושין בכתב בין בני הזוג, שמסדיר רכוש, משמורת ומזונות. ההסכם אינו תקף עד שהוא מאושר ומקבל תוקף של פסק דין: בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. לאחר האישור מסודר הגט עצמו בבית הדין הרבני, שהוא הערכאה היחידה המוסמכת לכך. שני המסלולים אפשריים, והבחירה ביניהם היא החלטה משמעותית שכדאי להתייעץ עליה.

מה חייב להיות בהסכם גירושין?

הסכם גירושין הוא בראש ובראשונה הסכם ממון בין בני הזוג, ולכן צריך להסדיר במפורש את חלוקת הרכוש המשותף: הדירה, החסכונות, הזכויות הסוציאליות והחובות. חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973 קובע ברירת מחדל לבני זוג שנישאו החל מ-1 בינואר 1974 (סעיף 19 לחוק, וראו הסייג בסעיף 14 לגבי מי שנישאו לפניו): באין הסכם אחר, רואים אותם כמסכימים להסדר איזון משאבים (סעיף 3(א)), שלפיו כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית משווי כלל נכסי בני הזוג שנצברו בתקופת הנישואין, בכפוף לסייגים על נכסים שהיו לכל אחד מהם לפני הנישואין, מתנות וירושות (סעיף 5(א)). הסכם גירושין יכול לאמץ את ברירת המחדל הזו במפורש, לשנות אותה, או לקבוע חלוקה אחרת שמוסכמת על שני הצדדים.

מעבר לרכוש, הסכם שלם כולל את הסדרי המשמורת וזמני השהות עם הילדים, את גובה וצורת תשלום מזונות הילדים, את מי שממשיך לגור בדירת המגורים המשותפת ובאילו תנאים, ויתור הדדי על תביעות עתידיות הנוגעות לתקופת הנישואין, ואת אופן ההתקדמות לסידור הגט. ככל שההסכם מפורט ומדויק יותר, כך פוחת הסיכוי למחלוקת עתידית על פרשנותו. הסכם ממון (/content/contracts/prenup) הוא אותו כלי משפטי, וסעיף 2 לחוק יחסי ממון חל על שניהם, אלא שהוא נחתם לפני הנישואין או במהלכם ולא כחלק מפירוקם. הבדל מעשי אחד: להסכם שנחתם לפני הנישואין או בעת עריכתם פתוחים גם מסלולי אישור אחרים, אימות בידי רושם הנישואין או בידי נוטריון (סעיפים 2(ג) ו-2(ג1) לחוק), ואילו הסכם גירושין נזקק לאישור הערכאה השיפוטית.

למה ההסכם לא תקף בלי אישור בית משפט או בית דין?

סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע במפורש כי הסכם ממון וכל שינוי שלו ״טעונים אישור בית המשפט לעניני משפחה״ או ״בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בעניני נישואין וגירושין של בני הזוג״. כלומר, חתימה על ההסכם בין הצדדים בלבד אינה מספיקה: בלי אישור שיפוטי, ההסכם אינו מחייב. הטעם לכך מופיע בסעיף 2(ב) לאותו חוק, שמטיל על הגורם המאשר לוודא שההסכם נעשה בהסכמה חופשית ומתוך הבנה של משמעותו ותוצאותיו, לפני שהוא נותן לו תוקף. זו לא פורמליות: זו בדיקה שנועדה למנוע מצב שבו צד אחד נחתם על הסכם בלחץ או בלי להבין למה הוא מתחייב.

בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני, מה ההבדל?

חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ״ה-1995 הקים ערכאה אזרחית ייעודית: סעיף 1 לחוק מגדיר מהם ענייני משפחה, ובכללם תובענה למזונות, עניינים לפי חוק יחסי ממון ועניינים לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (משמורת, חינוך וביקור), וסעיף 3(א) קובע שענייני משפחה לפי החוק יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. במקביל, חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי״ג-1953 קובע בסעיף 1 שלו כי ״עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים״, ולכן הגט עצמו, סידור הגירושין הדתי, מתבצע בבית הדין הרבני. שתי הערכאות פועלות זו לצד זו: סעיף 25(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע שהחוק אינו בא לגרוע מסמכויות בתי הדין הדתיים, וסעיף 25(ב) מסייג שבעניין שבסמכות מקבילה, בית המשפט לענייני משפחה ידון בו כל עוד בית הדין הדתי אינו דן בו. סעיף 2 לחוק יחסי ממון מסמיך את שתיהן לאשר את ההסכם. סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניינים הנלווים אינה אוטומטית: היא קמה כשהעניין נכרך בתביעת גירושין שהוגשה לו (סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים), או בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר (סעיף 9 לאותו חוק). את הגט עצמו יכול להשלים רק בית הדין הרבני. לבירור אילו בתי משפט פועלים באזור מגוריכם אפשר להיעזר בכלי איפה מגישים תביעה (/where-to-sue), אם כי הכתובת הסופית לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני האזורי כדאי לוודא ישירות מול מזכירות הערכאה.

מה השלבים ובאיזה סדר?

1. גיבוש הסכם גירושין מלא בכתב, הכולל רכוש, משמורת, מזונות ודירת המגורים.
2. הגשת ההסכם לאישור, לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני שלו סמכות שיפוט בענייני נישואין וגירושין (סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון).
3. בדיקה שיפוטית שההסכם נחתם מרצון חופשי ומתוך הבנה של תוכנו (סעיף 2(ב) לאותו חוק), ולעיתים זימון הצדדים לאישור ההסכם בעל פה.
4. מתן תוקף של פסק דין להסכם.
5. סידור הגט בבית הדין הרבני, הערכאה היחידה המוסמכת לכך (סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים).
6. עדכון המעמד האישי במרשם האוכלוסין בעקבות הגירושין.

כמה זמן זה לוקח בפועל?

אין בחוק מועד קבוע לאישור הסכם גירושין או להשלמת ההליך, ולא אותר מקור רשמי שמפרסם משך זמן ממוצע מחייב. משך הזמן בפועל תלוי בעומס התורים בבית המשפט או בבית הדין הרבני שאליו פונים, במידת השלמות של ההסכם עצמו, ובשאלה אם יש לצדדים ילדים קטינים שדורשים בדיקה נוספת של טובתם. הדרך המעשית היחידה לדעת מראש כמה זמן ייקח במקרה קונקרטי היא לברר זאת מול מזכירות הערכאה הרלוונטית, ולא להסתמך על הערכה כללית.

מה העלויות: אגרות מול שכר טרחה

יש להבחין בין שני סוגי הוצאות שאינם קשורים זה לזה: האגרה שמשולמת לבית המשפט או לבית הדין עבור עצם ההליך, ושכר הטרחה של עורך דין אם בני הזוג בוחרים להיעזר באחד (או בשניים, אחד לכל צד). בבתי המשפט לענייני משפחה חלה מערכת אגרות נפרדת משאר בתי המשפט, לפי תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ״ו-1995, שמתעדכנת פעם בשנה באמצע השנה ולא ב-1 בינואר כמו רוב הערכאות האחרות (העדכון הקרוב נכנס לתוקף ב-1.7.2026). להמחשת סדר הגודל באותן תקנות, ולא כאגרה של בקשת אישור הסכם: אגרת תביעה כספית בבית המשפט לענייני משפחה עומדת על 1% מסכום התביעה ולא פחות מ-574 ₪. בקשה לאישור הסכם גירושין אינה תביעה כספית, והאגרה שלה נקבעת בפריט נפרד באותן תקנות. את הסכום המעודכן כדאי לבדוק במזכירות בית המשפט או בבית הדין הרבני לפני ההגשה, שכן שני הגופים גובים לפי תעריפים משלהם.

מדריך שכר הטרחה שלנו (/content/guides/lawyer-fees-israel) מסביר את מבני התמחור הנפוצים ואיך משווים בין הצעות של עורכי דין, ובכלי /need-a-lawyer אפשר להתחיל בתהליך איתור עורך דין מתאים.

מתי גירושין בהסכמה כבר לא מתאימים

• כשיש חשש לאלימות במשפחה או לפער כוחות משמעותי בין הצדדים, שעלול לפגוע ביכולת של צד אחד לנהל משא ומתן חופשי.
• כשצד אחד מסרב לחתום, לשתף פעולה, או מתנה את ההסכמה בתנאים חד-צדדיים, ואז ההליך אינו הליך בהסכמה עוד אלא הליך מחלוקת רגיל.
• כשיש חשד להסתרת נכסים, הכנסות או חובות, שמצריך בירור עובדתי לפני שאפשר לחתום על חלוקה מושכלת.
• כשיש מחלוקת ממשית על משמורת הילדים או על מקום מגוריהם, שמגיעה לבירור בערכאה, לעיתים בליווי יחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה, שסעיף 5 לחוק בית המשפט לענייני משפחה מסמיך לתת שירותי אבחון, ייעוץ, טיפול וגישור בענייני משפחה.
• כשצד אחד מסרב לתת או לקבל גט חרף הסכמה על התוכן הרכושי, מצב הידוע כסרבנות גט ומצריך טיפול נפרד בבית הדין הרבני.